חתימה עיוורת
הרב שמואל פולצ'ק
רבים חותמים על חוזה מבלי שטרחו לקרוא בעיון את פרטיו
וסעיפיו. טענה כזו אינה מועילה למבקשים להתחמק מקיום ההסכם, למעט במקרים חריגים
להלכה, חוזה מבטא
הסכמה של הצדדים החתומים עליו. באופן מעשי, שכיח שאחד הצדדים מנסח את החוזה ומגיש
אותו לצד השני לחתימה, בלי שהצד השני טורח לקרוא על מה הוא חותם. האם במקרה כזה
הצד שלא קרא את החוזה מתחייב בפרטיו בכל זאת? זו אחת השאלות שנדונה בבית הדין של
ארץ חמדה גזית בירושלים (תיק 74017; בפני הדיינים: הרב סיני לוי, אב"ד; הרב
דניאל כ"ץ, הרב יאיר וסרטיל).
התובע, קבלן שיפוצים,
חתם על חוזה שניסח הנתבע לביצוע שיפוץ מסוים. כעבור זמן מה, במהלך העבודה, בעקבות
טענות הדדיות בין הצדדים, החליט הנתבע להפסיק את עבודתו של התובע, והוא השלים את
השיפוץ עם קבלן אחר. לאחר שמיעת טענות הצדדים הגיע בית הדין למסקנה שהקבלן קיים את
חלקו בחוזה במידה שלא הצדיקה את הפסקת עבודתו, ועל כן יש לראות את המזמין ולא את
הקבלן כמי שהפר את החוזה ביניהם.
בחוזה היה סעיף בו
נכתב שמי מהצדדים שיפר את החוזה יצטרך לשלם פיצוי של 10% מהתמורה, שהם 7,300 ₪,
ולכאורה המזמין מחויב לשלם סכום זה לתובע. אולם, בסוף הסעיף נכתב ש"הגדרת
הפרת ההסכם לא כוללת את המקרה של הפסקת ביצוע השיפוץ". לפי פרשנות המזמין,
תניה זו פוטרת אותו מתשלום הפיצוי המוסכם, מכיוון שהוא הפסיק לחלוטין את עבודת
הקבלן בביצוע השיפוץ. הקבלן טען שהוא אמנם חתם על החוזה אבל לא קרא אותו, ועל כן
אין הוא מחויב לפרטיו, מכיוון שהעבודה סוכמה בעל פה.
ככלל, אין טענה מסוג
זה מתקבלת. כך נפסק בשו"ע חו"מ סא, יג בעניין בעל שטוען שלא הבין על מה
התחייב בכתובה, והרחיב על כך הרשב"א בתשובה (תשובות המיוחסות לרמב"ן,
עז). הרשב"א מנמק את הדין בשני נימוקים: האחד – שחזקה שאדם יודע על מה הוא
חותם. השני – אפילו אם ידוע שלא ידע מה כתוב בשטר – יש תוקף להתחייבות של אדם על
פי מה שיאמרו אחרים שהוא סומך עליהם, כגון, העדים או הסופר שכתב את השטר, אף
כשאינו חייב, וכך הוא במקרה כזה.
אמנם, הרשב"א
עצמו בתשובה אחרת (א, אלף קנו) מקבל טענה מסוג "לא ידעתי מה היה כתוב
בשטר". לסתירה לכאורה זו בדברי הרשב"א מציע בספר כנסת הגדולה (חו"מ
קמז, הגב"י ח) כמה הסברים, מהם עולה כי טענת "לא קראתי" או
"לא הבנתי" אמנם אינה מתקבלת בדרך כלל, אבל במקרים חריגים, כאשר ברור
שהאדם לא ידע ולא התכוון להתחייב – יש מקום לפטור מחיובים לפי החוזה. (ראו עוד
בעניין זה: הרב דניאל כ"ץ, "טענת 'לא הבנתי' בחתימה על חוזה", אור
המשפט עמוד 181; הרב אליהו גורפינקל, "החותם על שטר שלא קרא או שלא הבין את
תוכנו", משפטי ארץ
ב – טענות וראיות עמ' 299).
בית הדין סבר שהנדון
שלפנינו גם הוא יכול להשתייך למקרים חריגים אלה, שכן אין זה סביר שהתובע היה מסכים
לתנאי כזה, המאפשר להפסיק את עבודתו ללא כל פיצוי. כמו כן, אין להשוות מתן אמון
בצד שלישי נייטרלי (כגון, בעדים החתומים על השטר) למתן אמון בצד השני לחוזה.
מכאן קבע בית הדין
עקרון על פיו, במקרה בו אחד הצדדים לחוזה ניסח סעיף בלתי הוגן, והצד השני לא קרא
את החוזה – אותו סעיף אינו מחייב את הצד
השני.
אלא שבמקרה הנדון
מדובר בסעיף הפוטר את הנתבע, ולא בסעיף המחייב את התובע, ולכן אין מקום לחייב את
הנתבע בדבר שלא התחייב לו בחוזה, אף אם התובע לא היה מודע לפטור זה. על כן פסק בית
הדין שהנתבע פטור מהפיצוי המוסכם.
פורסם במוסף "צדק" של מקור ראשון בתאריך 05.09.14
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה