הצבת תנאי בגירושין
ע"פ שיטת מהרשד"ם, לא ניתן לכפות על בעל שמציב תנאים. הדיינים חלוקים על יישומה, אך הכל מודים שכשהתנאי אינו בר קיום אין לעכב את הגט
עדו רכניץ
אחת מסלעי
המחלוקת המשמעותיים בעולם הדיינות בכלל ובבית הדין הרבני בפרט היא שיטת
המרשד"ם, רבי שמואל בן משה די מדינה (1506-1589), מחשובי הפוסקים בסלוניקי.
מהרשד"ם כתב כך (שו"ת מהרשד"ם אבן העזר, מא): "שלא אמרו
שכופין אותו לגרש אלא אם [הבעל] אינו רוצה לגרש כלל, אבל אם ירצה לגרש אלא שרוצה
להטיל אי זה תנאי בגט – בזה ודאי לא אמרו שכופין לגרש בלא תנאי, ומי שיכוף בדרך זה
כמעט הייתי אומר שחזר ונפל במכשול הכפיה".
כלומר, גם
לגבי אותם מקרים בהם הבעל חייב לגרש את אשתו, אם הבעל יאמר שהוא מסכים לגרש בתנאי
כזה או אחר והאשה תסרב לקבל את התנאי – לא ניתן לכפות על הבעל את הגט. משמעות
פסיקה זו, מותירה בידי בעל את האפשרות לדרוש מאשתו תנאים שונים תמורת הסכמתו
להתגרש, גם אם באופן עקרוני בית הדין כבר קבע שעליו לגרשה.
ייקוב הדין את ההר
בין דייני
בית הדין הרבני נטושה מחלוקת בשאלה האם ועד כמה לקבל את עמדתו של מהרשד"ם,
וביטוי נוסף לכך ישנו בפסק דין שניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול (תיק מס' 880581/9,
בפני הדיינים: הרב הראשי לישראל הרב דוד ברוך לאו, הרב ציון אלגרבלי, הרב א' אהרן כץ , נימוקי פס"ד ניתנו
בתאריך כ"ה בתמוז התשע"ד, 23/07/2014).
את עיקר
פסק הדין כתב הרב הראשי, הרב דוד לאו, שכתב שאמנם במקום בו טענות הבעל מוצדקות על
פי דין וקשורות ללב הגירושין יש לקבל את טענתו, כפי שכתב גם מהרש"ם לגבי בעל
שדורש מהאשה להחזיר לו את חפציו קודם לגירושין (שו"ת מהרש"ם ה, ס):
"בנידון דידן שרצה לגרשה רק בתנאי שתחזיר לו החפצים שלו, והדין עמו בזה,
בודאי אין בידינו לכופו".
כאשר
מדובר בתנאים שהבעל דורש מדעתו, כאמור שיטת מהרשד"ם שיש לקבל את דרישותיו.
אולם, פוסקים אחרים חולקים עליו וביניהם הרשב"ש (שו"ת הרשב"ש, שפג)
שכתב: "אותם המוזכרים בפרק המדיר וזולתן שהדין נותן לגרש, למה יתנה עליה?
יקוב הדין את ההר!". דהיינו, כאשר על פי דין על הבעל לגרש את אשתו והוא מערים
תנאים שאינו זכאי להם על פי דין – יש לכפות עליו לתת גט.
נפשה קשורה בילדיה
אמנם, מהרשד"ם
עצמו כתב שהבעל אינו יכול להתנות תנאים שהאשה אינה יכולה לקיימם, כגון, שלא תלך
לבית הוריה לעולם. חשוב להדגיש שאין הכוונה רק לתנאי שבאופן פיזי לא ניתן לקיימו,
אלא לכל תנאי שיש קושי גדול לקיימו. ומכאן הסיק בשו"ת עין יצחק (אה"ע ב,
מ, אות יז): "שהטיל עליה שתטלטל את עצמה ממקום מולדתה ובית אביה ומגורה למקום
אחר, דזה הוי כמו גלות, דודאי על תנאי קשה כזה אין יכול מן הדין לגרשה ולהטיל עליה
ענין קשה כזה".
דוגמא
מובהקת לכך היא דרישות של הבעל בעניין משמורת הילדים. ואכן גם הרב אברהם שרמן בשבתו
בבית הדין הרבני הגדול, שככלל פסק כדעת מהרשד"ם, הגביל זאת כך: "פעמים
רבות בתיקים בהם בעל שמעגן את אשתו מליתן לה גט, שחויב ליתן ע"פ דין, וטוען
בפני בית הדין שמוכן ליתן גט בתנאי שהאשה תעביר את הילדים למשמורתו, והאשה מסרבת
לנתק עצמה מילדיה... אין לקבל את תנאי של הבעל... שכן מאחר שנפשה קשורה בילדיה
אנוסה היא ע"פ רגשותיה...".
לכך מוסיף
הרב לאו וכותב ש"עיקר הדיון בקביעת המשמורת של הילדים תלוי בטובת הילדים ולא
ברצונם של הוריהם, ואם כן יש מקום לומר שלכולי עלמא יש כאן ניסיון של הבעל לכפות
על הילדים חיים פחות טובים, ותנאי כזה שאינו קשור לאשה אלא לאדם אחר, בוודאי נראה
שאין הבעל יכול להתנות".
למעשה, בתיק
זה דחה בית הדין הרבני הגדול את טענות הבעל, אולם, ככל הנראה עדיין לא תמה המחלוקת
סביב שיטת מהרשד"ם.
פורסם במוסף "צדק" של מקור ראשון בגיליון 892 בתאריך 12.09.14
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה