יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

סקירת פסק דין: תיקון ביוב בבית משותף

תיקון ביוב בבית משותף

בית דין קבע כי התקנון המצוי חל על בית משותף הנמצא ביהודה ושומרון

שמואל פולצ'ק

סכסוך שכנים שעבר מספר ערכאות אזרחיות הוכרע לאחרונה בבית הדין של ארץ חמדה גזית בבית שמש (תיק מס' 73075 בפני הדיין הרב אליעזר שנקולבסקי, אב"ד) והוא מזמן אפשרות להתוודע למקצת מדיני השכנים בהלכה. 
דירה בקומת קרקע בבניין מגורים, אשר לא הייתה מאוכלסת באותו זמן, הוצפה עקב תקלה במערכת הביוב של הבניין. כאשר נודע לבעלת הדירה על כך, היא פנתה ליו"ר וועד הבית. יו"ר הוועד אמר לה שתזמין שרברב ותשלם לו, והוועד יחזיר לה אחר כך את עלות התיקון. היא אכן עשתה כך, ומחיר התיקון היה 3,364 ₪. בעלת הדירה בקשה כעבור חודש מוועד הבית החזר על התיקונים השונים בדירה ותיקון הביוב ועוד הוצאות שעלו יחד לסך 7,304 ₪, שבניכוי חלקה בבניין (1/6) עולה לסך של 6,086 ש"ח. וועד הבית סרב לשלם.
התובעת בעלת הדירה דרשה את הסכום הנ"ל ועוד סכומים של הוצאות משפט ועוגמת נפש וכדומה, בסך הכל 22,304 ₪, אשר ייגבו רק משאר בעלי הדירות ולא ממנה.
וועד הבית טען שמקור התקלה בביוב אינו ברכוש המשותף עליו הם אחראים אלא מקורו בעבודות ההרחבה שנעשו על ידי הבעלים הקודם של דירת התובעת, מספר שנים לפני שהוא מכר אותה לתובעת וכ-14 שנים לפני ההצפה המדוברת.

התחייבות של וועד הבית

בית הדין קבע כי וועד הבית מחויב לשלם את עלות התיקון של הביוב. ראשית, מכיוון שיו"ר הוועד דאז אמר שהוא ישלם, והדבר מחייב בדומה למה שפסק הרמ"א (חו"מ יד, ה) שהאומר לחברו שיגיע לדיון איתו בעיר אחרת  והוא יבוא אחריו, ואחר כך לא בא, שחייב לשלם לו את הוצאותיו. כלומר, כאשר אדם הוציא הוצאות על פי חברו, אותו חבר מחויב להחזיר לו הוצאות אלה כפי שהתחייב.
במקרה זה לא הוכח שהייתה טעות בהסכמה, לא לגבי גובה הסכום ולא לגבי סיבת הנזק. אפילו אם סיבת הנזק היא עבודות הרחבה שנעשו על ידי בעל הדירה הקודם, אין זה מחייב את בעלת הדירה הנוכחית או פוטר את וועד הבית. לכל היותר ניתן יהיה לתבוע את בעל הדירה הקודם על נזקים שעשה אם היו כאלה.

חיוב על פי התקנון המצוי

בנוסף, בית הדין קבע שגם ללא התחייבות מראש, על וועד הבית לתקן תקלות הגורמות לנזק לדירות. לבניין זה אין תקנון מוסכם, ולפי חוק המקרקעין חל בו התקנון המצוי אשר בסעיף 3 שלו מטיל חיוב כזה על נציגות הבית.
בית הדין קבע קביעה עקרונית על פיה אין לקבל את טענת וועד הבית שלחוק זה אין תוקף הלכתי, או שלחוק אין תוקף בשטחי יו"ש בהם נמצא הבניין הנדון. בעלי דירות המתגוררים בבית משותף מצפים שהעניינים יוסדרו כפי שנהוג במדינה בכל מקום. כך משתקף גם מהתנהלות העניינים בבניין הנדון. על כן, יש לתקנון המצוי תוקף הלכתי מצד הסכמת השותפים, בלי צורך לדון בשאלת תקפות החוק ביו"ש מבחינה משפטית, או בתקפות החוק בכלל מבחינה הלכתית לפי הכלל "דינא דמלכותא – דינא".
בנוסף, סעיף זה בתקנון תואם את ההלכה ממילא, שכן בשו"ע (חו"מ קסא, ו) נפסק שכאשר יש צורך לתקן ניקוז של כמה חצרות, בעלי החצרות העליונות צריכים להשתתף בעלות התיקון עם בעל החצר התחתונה, וזה דומה לנדון שלנו.
אמנם, עלויות התיקון של הדירה אינן מוטלות על הוועד, שכן לא הוכח שהוועד התרשל ורשלנותו גרמה להצפה ולנזקים. על כן עלויות אלה נשארות מוטלות על התובעת.
הימשכות ההליכים באשמת שני הצדדים, אך בעיקר באשמת הנתבעים, מצדיקה הטלת חלק מהוצאות המשפט של התובעת עליהם. על כן בסיכומו של דבר חויב הוועד לשלם לתובעת סכום של 6,301 ₪.


פורסם במוסף צדק של מקור ראשון גיליון מס' 986, בתאריך 08.10.14

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה